היום, עם גל האופנה הטבעית, התפתח שוק עולמי של צמחי מרפא, ומיצויים שונים מהם.  החומרים עושים דרכם בעולם, מאוחסנים בדרכים שונות, ומקבלים טיפולים כימיים נגד חרקים ופטריות.  יתר על כן, בשל תחרות קשה וצורך להשקיע בעיקר בפירסום ולא בתוכן המוצר, צמצום עלויות חומרי גלם הפך למוקד עיקרי של "שיפור המוצר".  מקור הצמחים משתנה לפי מחיר השוק, כאשר הצמחים מוזמנים לפי דף מקטלוג, ללא בדיקת יעילותם או תכונותיהם.

לכן, אין פלא כי רוב המוצרים הטבעיים נשארים בהגדרה של "מוצרי עזר" ולא כפתרון של ממש.

קיימת חשיבות רבה לגידול עצמי ולפיקוח על גידול של הצמחים שבהם אנו משתמשים. במידה והדבר לא ניתן (צמחים הגדלים באקלים שונה), ראוי לעבוד עם מגדלים מקומיים שעמם מקויים קשר ישיר.

חזרה לשימוש בשיטה עתיקה זאת (שהיתה מומחיות ישראלית, כפי שמעידים למשל ממצאים מעין-בוקק) יחד עם המנעות מחימצון החומרים, מקנה יעילות מיוחדת למוצרים מצמחי מדבר יהודה. יתר על כן, בשל יעילותם הגדולה של מיצויים כאלה, מתאפשר להשתמש בכמויות זעירות של צמחים, ולהימנע מתופעות לוואי הידועות לשימוש מתמשך במוצרים על בסיס שמן אתרי בלבד.

הפקת התערובת הריחנית יכולה להתבצע בכמה דרכים:

-   סחיטה:   השיטה הטובה ביותר, מפני שניתן להפיק בה את מירב התערובת הריחנית, וכך היא מיושמת בהפקת שמן מקליפות הדרים, אולם היא אינה  ניתנת לשימוש  בצמחים אחרים.

-   חליטה:   טבילת הצמחים בשמן, כפי שתואר לעיל.

-   זיקוק באדים: העברת זרם אדים אשר נושא עמו את אדי החומרים הריחניים.  לאחר קירור האדים, החומרים הריחניים נפרדים מפני שאינם מסיסים במים. החומר המופק בשיטה הזאת נקרא "שמן אתרי".  השיטה  יעילה מאוד, אך בעלת מספר מגבלות:  האדים אינם מסוגלים "לשאת" את כל החומרים .  החומרים הכבדים (כמו למשל ה- coumarines), בעלי תכונות רפואיות מובהקות,  מתנדפים לאחר זמן רב, או אפילו נשארים בצמח. 

החימום הממושך ב- 100 מעלות בשילוב עם אדים מפרק חלק מהחומרים הריחניים (בעיקר מחמצן אותם).     

תהליך הפקת השמנים האתריים ידע שיפורים רבים, אך יסודותיו היו ידועים כבר בעולם העתיק, למשל לצורך חניטת הגוויות במצרים הפרעונית או ברפואה ההודית. הפקת שמנים מצמחים היתה גם ענף מפותח בישראל הקדומה, וכללה את יצור שמן האפרסמון שהיה מפורסם בכל אזור הים התיכון.

בימינו, השמנים האתריים מופקים בעיקר בתהליכים תעשיתיים גסים,  המיועדים לשוק הקוסמטיקה והבשמים.  בצד ההפקה  התעשיתית הזאת, נשמרה מסורת הפקת שמנים בקנה מידה  מצומצם באיכות גבוהה (מדיצינאלית), המיועדת לשימוש רפואי.

        קיים הבדל מהותי בין שני תהליכי יצור אלה:

                             איכות קוסמטית                                        איכות רפואית                                       

צמחים              גידולים חקלאיים  מרוססים       צמחי בר (בעדיפות ראשונה)

                                                      צמחים נקיים מחומרי הדברה

תהליך יצור                                        

זיקוק               מהיר (כ- 30 דקות בערך)             איטי (עד 14 שעות)

טמפרטורה 

ולחץ אדים              גבוהים                                     נמוכים

שימוש בממיסים                                                                        

על  מנת להגדיל
את הניצולת                כן                                             לא

שימוש בחומרים         

מונעי חמצון                כן                                             לא                                                            

איכות השמן        מכיל רק את המרכיבים            מכיל את רוב החומרים של

האתרי               העיקריים (כמה עשרות)            הצמח (כמה מאות).

                        מעניקי הריח.                 

                        רוב החומרים הצמחיים            הזיקוק האיטי שומר על

                        מתפרקים תוך כדי זיקוק.          מבנה החומרים שבצמח.              

                        ארומה מוגברת על ידי              אין שום תוסף כימי או

                        הוספת חומרים כימיקליים        עירוב שמנים אחרים.

                        נדיפים, או שמנים אתריים

                        אחרים.

ברור, אם כן, כי השמנים המופקים עבור תעשיית הקוסמטיקה זולים יותר.  למרות ריחם החזק, שמנים אתריים אלה הינם בעלי פעילות רפואית מצומצמת מאוד, ולעיתים אף מסכנים את בריאות הצרכן!

רק האיכות הרפואית מקנה כוח ריפוי תוך שימושים רבים  וללא תופעות לוואי.

 קיימים שני סוגי פעילות עיקריים:

1.   פעילות נגד חיידקים ופטריות (ברוב הצמחים).  

2.  פעילות נגד טורפים גדולים, מדחיית התוקף (ע"י שחרור ריח) ועד מגננה   לאחר הבליעה בהפרעות במערכת העיכול (צמצום התיאבון, הקאות, שלשולים, וכד'), בהפרעות במערכת העצבים (פגיעה מוטורית, ירידה בטונוס, ירידה בקצב הלב ובלחץ הדם, וכד'), ובהפרעות בפוריות (מניעת ביוץ,  גרימת הפלה, וכו'...).

אין לשכוח כי חומרים אלה משמשים בראש ובראשונה כחומרים רעילים, שנועדו להגנת הצמחים עצמם.

אנו עלולים להיפגע משימוש בלתי נכון בשמנים אתריים,  במיוחד כאשר ריכוזם גבוה ביותר: ליטר שמן אתרי מופק מ-  100 עד 1000 ק"ג חומר יבש.  במילים אחרות, כפית שמן אתרי מכיל חומר ריחני של בין 0.5 ל - 5   ק"ג צמח.                

אי לכך אין להשתמש בשמנים אתריים טהורים לטיפולים, אלא רק בשימוש מבוקר  תוך הזהרה מיוחדת עבור:

    1. נשים בהריון (ובמיוחד עד סיום החודש השלישי): שימוש לא נכון מסוגל
        לגרום לפגיעה בהתפתחות העובר, ואפילו הפלה.

    2. ילדים קטנים (עד גיל שנתיים). עד לגיל הזה, הכבד אינו מסוגל לנטרל באופן
        יעיל את כל החומרים של השמנים האתריים.

  א. התחום האנטיביוטי  (נגד פטריות וחיידקים).   מגוון החומרים הפעילים מונע
   את הסתגלות החיידק לחומרים.  לכן, בניגוד לאנטיביוטיקה, ניתן להדביר את
   החיידקים אף בריכוז נמוך של חומרים ריחניים.  

  ב. מערכת העצבים הלא רצונית (neurovegetative system).  ניתן לווסת
   תהליכים פנימיים כגון לחץ הדם, טונוס השרירים, תפקוד מערכת העיכול,
   נשימה, וכו'.

  ג. השפעה עקיפה על מערכת החיסון. ניתן להגביר את הפעילות (יעילות נגד
   נגיפים),  או למתן אותה (אלרגיות ואסתמה).

  ד. השפעה על מערכת הרבייה, ובמיוחד הבעיות ההורמונאליות הקשורות
    לתפקודה.

אפילו כאשר מודעים למשתנים האלה, יש בשמנים אתריים, כמו ביין, שנים טובות יותר או פחות. ובניגוד לתירוש, השינוי אף מתבטא בשינויי יעילות . 

מכל הסיבות הנ"ל, קיים משנה תוקף לרכישת השמנים מאותם יצרנים, ואפילו מאותן  חלקות. כמו כן, חשוב כי תהליך זיקוק  השמנים ייעשה תוך פיקוח  והקפדה יתרה.

רק תנאים אלה מבטיחים את יציבות השמנים האתריים, ואת השימוש הבטוח בהם לטווח ארוך.

העברת ידע זה לקהל הרחב, ב- 1995, התאפשרה לאחר תהליך בניית מאגר רחב של ידע על צמחי מדבר יהודה, זיהוי פרטים "מעניינים", וביצוע אנליזות של ההרכב הכימי של המיצוי (שמן אתרי) אשר במספר מקרים עדיין לא היה ידוע. בדיקות אלה אפשרו לבחור בצמחים בעלי רעילות מינימאלית.

כמו כן בוצעה סריקה מעבדתית רחבה על פעילות המיצויים על חידקים ופטריות (על ידי מזיגה של עיכוב גידול, קטילה, וכד'), בצלחות פטרי.

בדיקת ההרכב והשוואה עם הרכבים דומים בעלי פעילות ידועה אפשרו, תוך הצלבה נרחבת, להגיע להגדרה של פעילות הצמחים שנבחרו לשימוש.

ניתן לציין כי מקורות מידע במקרים אלה הם מדענים העוסקים בתחום (רופאים, ביוכימאים, בוטנאים, רוקחים).  נוסף על כך, קיימת תשתית (דלה יחסית) של אתנובוטניקה, כלומר מחקר על שימוש הצמחים האלה באופן מסורתי.